נראה כאילו כל יום אנחנו שומעים על מזג האוויר ברחבי העולם ועל כמה קר בכל מקום. אבל זה רק בגלל שבאמת ישנם מקומות מסוימים שהקור שם הוא בלתי נתפס.
בסיביר, יותר נכון בכפר המרוחק אוימיאקון, קפוא בצורה כזאת קיצונית שאתם תדליקו חימום אחרי שתקראו את זה.
תחנת מזג האוויר הרשמית בכפר רשמה את טמפרטורה של מינוס 59 מעלות! ואם זה לא היה מספיק, המקומיים דיווחו שהיא הייתה מינוס 67 מעלות!
מרחק של פחות ממעלה אחת מהטמפרטורה הנכונה ביותר שנרשמה אי פעם העומדת על 67.7 מעלות צלסיוס- במקום שבו יש אנשים כמובן, השיא נמדד באותו המקום רק בשנת 1933.
מד החום (או הקור יותר נכון) של הכפר שהותקן בשנה שעברה, הציג טמפרטורה של מינוס 62 מעלות סלציוס אבל אז הפסיק לעבוד כי הוא לא עמד בקור. ההערכה היא שהטמפרטורה הייתה קרה יותר בכמה מעלות ממה שנרשם.
אוימיאקון הוא ההתיישבות הקבועה הקרה ביותר בעולם, עם אוכלוסייה של 500 איש שרגילים לטמפרטורה ממוצעת בינואר של מינוס 50.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, הכפר היה תחנת מעבר לרועים ועדרי האילים שלהם, הם היו עוזרים כדי להשקות את העדר בעזרת המעיין החם הנמצא בכפר. זה נתן את שמו של הכפר שבתרגום חופשי אומר " המים שלא קופאים".
בשנים מאוחרות יותר, הממשלה הסובייטית הפכה את הכפר להתיישבות קבע בניסיון להפוך את האוכלוסיה הנוודית שהגיעה לשם לאוכלוסייה קבועה, למרות שאין לי מושג למה לעזאזאל מישהו ירצה להישאר בקור כזה.
מעבר לסכנה הברורה של קיפאון איברים, כמו אצבעות בידיים, אצבעות ברגליים והאף, קרח יכול להיווצר על הריסים ויש עוד המון בעיות שיכולות לקרות בחיי היום יום במקום כזה בגלל הקור העז.
הבעיות הללו כוללות, משקפיים של אנשים שקופאים ונדבקים לפנים, דיו שקופא ובטריות שמפסיקות לעבוד.
אבל זה לא הכל. המקומיים צריכים לעיתים להשאיר את המכונית שלהם פועלת במשך כל היום, אחרת הן יכולות להפסיק לעבוד לנצח.
וכשמישהו מת בכפר מה עושים? בגלל שהרדמה קפואה לחלוטין, יש להבעיר אש במשך כמה שעות כדי לרכך אותה ורק אז להתחיל לחפור, פעולה שלוקחת כמה ימים בכפר המבודד.