DigitalNews | חדשות דיגיטל כל החדשות הכי ויראליות ברחבי הרשת
אחד הדברים הכי מפחידים לגבי המוות הוא שאנחנו לא יודעים מה קורה אחריו. זו מחשבה די אינטנסיבית כשמתעמקים בה, לא פלא שאנשים מאמינים בחיים אחרי המוות, זה הרבה יותר אופטימי מאשר המחשבה שאתה פשוט נכבה כמו מחשב בסוף יום.
כולנו התעמקנו בנושא הזה, חלק יותר וחלק פחות, אבל המחשבה מה קורה לנו אחרי המוות היא לא ממש מרגיעה. אבל לא משהו שהסחות דעת כמו לראות טלוויזיה או לקרוא ספר לא יכולות לפתור ואנחנו נשארים בלי חרדות קיומיות של ממש לפחות.
עכשיו כשמדענים גילו מה קורה למוח שלנו אחרי שאנחנו מתים, אני לא בטוח שהחדשות מעודדות יותר מדי.
דוקטור סם פארניה מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניו יורק, גילה שהתודעה שלנו ממשיכה לתפקד אחרי המוות.
פארניה והצוות שלו חקרו מספר מקרים של דום לב שבהם המטופלים "חזרו לחיים".
"המטופלים מתארים שהם ראו רופאים ואחיות עובדים ושהיו במודעות מלאה בנוגע לשיחות או דברים ויז'ואליים שראו שהם לא יכלו לדעת בשום דבר אחרת אלא אם היו מודעים באותו הזמן", אמר דוקטור פארניה.
הזכרונות שלהם אומתו על ידי הצוות הרפואי שדיווח שהמטופלים זכרו את כל הפרטים במדויק.
המקרים דומים מאוד לסרט האימה Flatliners, בכיכובה של אלן פייג'. הסרט מספר על קבוצה של רופאים צעירים שעוצרים לעצמם את הלב, כל אחד בתורו בכדי לראות מה קורה אחרי שמתים. לא לנסות בבית!
ההגדרה הרפואית של מוות היא שהלב מפסיק לפעול ועוצר את זרימת הדם למוח ובכך מונע ממנו לשמור את הגוף בתפקוד.
לפי דוקטור פארניה, לאחר שהלב מפסיק לפעום, אזור קליפת המוח ( ידוע כחלק שאחראי על החשיבה במוח) מספיק לפעול גם הוא לאחר 2-20 שניות ובכך גורם למוות של המוח.
פארניה מוסיף: "באותו הזמן אנחנו לומדים את התודעה והמוח האנושי בהקשר של המוות, בכדי להבין האם התודעה מתה או שהיא ממשיכה אחרי המוות לאיזשהי תקופת זמן – ואיך כל זה מתקשר למה שקורה במוח בפועל בזמן אמת".
למרות שכל זה נראה כמו תגלית מפחידה קצת, זו לא הפעם הראשונה שרופאים מעידים על פעילות מוחית לאחר המוות.
מטופל אחד בקנדה, הראה סימנים של פעילות מוחית לאחר שהמכונות ששמרו אותו בחיים הפסיקו לעבוד.
גלי מוח, כאלה שנראים בזמן שינה עמוקה, נראו אצל המטופל גם עשר דקות אחרי שהכריזו שמת.
אני לא בטוח איך זה אמור להשפיע לנו על חיי היום יום, אבל מה אני די בטוח שזומבים הם בהחלט אופציה בעתיד הרחוק איכשהו.
