הרפס בחתולים

הרפס חתולים  (FHV-1, ר"ת של Feline Herpes Virus). מוגדר כיום כמעט על ידי כל  מרפאה וטרינרית כאחד מהווירוסים הנפוצים ביותר אצל חתולים, במיוחד במקומות בהם קיים ריבוי של חתולים (במקלטי עמותות, בבתים מרובי חתולים וכן הלאה).

למעשה, אומדנים מחקריים גורסים כי בין 80% ל-90% מהחתולים בישראל הם נשאים של הרפס לחתולים אולם אצל חלקם, הווירוס לא יתפרץ, אלא אם ייווצרו תנאים מסוימים.

הווירוס פוגע בעיקר בדרכי הנשימה העליונות ובריריות העיניים, כשתסמיניה הקלאסיים של המחלה עשויים לנוע מאודם בלחמית העין והפרשה זניחה וקלה בעין אחת של החתול ו-עד במקרים קשים יותר להפרשות מרובות בשתי העיניים, זליגת נזלת, הרגשה כללית ירודה המתבטאת בהתנהגות יוצאת דופן של החתול (התבודדות שהיא מעל לרגיל, אובדן תאבון, חוסר טיפוח וכד').

הרפס לחתולים – כיצד נדבקים החתולים בווירוס?

צורת ההדבקה השכיחה ביותר היא מגע של החתול עם הפרשה שמקורה בעינו, באפו או בפיו של חתול אחר החולה במחלה, ומכאן אותו זיהוי של מקומות מרובי-חתולים שהזכרנו בתחילה כחשופים במיוחד להידבקות בנגיף, זאת, מאחר וגם חתולים בריאים עלולים להידבק מחתול חולה בווירוס, כשהם חולקים באותם כלי מים או כלי אוכל.

דרך נוספת, שכיחה גם כן, היא נשאות הווירוס מלידה. כלומר, חתולה החולה בווירוס עלולה להעביר אותו לגורים שהיא נושאת ברחמה, לרוב, בעת ההמלטה בזמן המעבר בתעלת הלידה, אבל גם בעת הטיפול בהם כגורים (זוכרים? אמרנו שהווירוס עובר גם ברוק).

למרות זאת הבשורה המשמחת כי חלק מהחתולים אשר נחשפו לווירוס לא יחלו בפועל.

אמנם יש פרט מדאיג שלמרות שהחתולים הללו לא יחלו במחלה הם  מוגדרים כ"נשאים" (כלומר, המחלה לא התפרצה אצלם), והם עלולים להעביר לחתולים האחרים את הווירוס.

סיבה פחות שכיחה לפרוץ המחלה היא למשל במקרים של שינויים פתאומיים בשגרת החיים (בין אם שגרת היום של החתול ובין אם שגרת יומם של הבעלים) או עקב התרחשות שינוי פתאומי בסביבת החיים של החתול (למשל, תינוק חדש בבית, הצטרפותו של בן משפחה ההולך על ארבע, שיפוצים בבית או בסביבותיו)במקרים אלו החתול שהיה הנשא הופך לחתול חולה בפועל.

תסמיני הרפס לחתולים

לרוב, המחלה תתבטא בתחילתה בהפרשה הזולגת מעין אחת של החתול או משתיהן, בהופעתו של העפעף השלישי, בהפרשות מהאף (לחתול יש נזלת מנחיר אחד או משניהם) ובסימני החולי הכלליים, כדוגמת עליית חום הגוף של החתול, ירידה בתאבון, סימני אפאטיות, שיעול וכו'.

חומרת התסמינים שגורמת המחלה לחתול תלויה בלא מעט קריטריונים, ביניהם – גילו של החתול, מחלות נוספות, מצב המערכת החיסונית שלו ועוד.

כפי שכתבנו בתחילה, במיוחד אם הבית שלכם הוא בית מרובה חתולים, חשוב להיות ערים לאפשרות של המחלה ולחפש את התסמינים האפשריים השונים שלה אצל החתולים שאתם מגדלים. בניגוד למצבי הבריאות ולמחלות אחרות, אם אתם מכניסים חתול חדש הביתה, בידוד ראשוני של החתול אינו מסוגל לסייע באבחון קיומו של הנגיף, וזאת, מכיוון שכפי שכתבנו קודם, הנשאות נותרת חבויה עד שנוצר הטריגר שהופך אותה למחלה פעילה.

דרכי מניעה למחלת ההרפס

וירוס הרפס חתולי (FHV) הוא זיהום ויראלי שכיח בחתולים שעלול לגרום לתסמינים בדרכי הנשימה העליונות כגון התעטשות, נזלת ועיניים דומעות. למרבה הצער, אין תרופה ל-FHV, אבל יש כמה דברים שאתה יכול לעשות כדי לעזור לחתול שלך להימנע מהנגיף:

 

1. שמור על הסביבה של החתול שלך נקייה: נקה באופן קבוע את ארגז החול, קערות המזון והמים והמצעים של החתול שלך. השתמש בחומרי חיטוי יעילים נגד וירוסים.
2. שמור על בריאות המערכת החיסונית של החתול שלך: ודא שלחתול שלך יש תזונה מאוזנת, הרבה מים נקיים ובדיקות ויטרינר קבועות.
3. מתח נפשי יכול להחליש את המערכת החיסונית של החתול שלך ולעורר התפרצויות FHV. ספק סביבה שקטה ונוחה לחתול שלך והימנע משינויים פתאומיים.
4. טפל בסימפטומים: שוחח עם הווטרינר שלך על תרופות כדי להקל על הסימפטומים של החתול שלך, כגון תרופות אנטי-ויראליות, אנטיביוטיקה וטיפות עיניים.
5. מניעת התפשטות: FHV מדבק בין חתולים, אז הרחק את החתול הנגוע שלך מחתולים אחרים במשק הבית עד שהם מחלימים. הקפד לשטוף ידיים לפני ואחרי הטיפול בחתול שלך.