מסתבר שמעבר להיותו מטורף מטבעו, היטלר גם היה מכור לסמים קשים

ספר חדש צלל עמוק מאוד לחייו הפרטיים של אדולף היטלר. הספר הציג את היטלר כמשתמש כבד מאוד בקוקאין, מת'. הוא לא יכל לנהל את חיי היום יום שלו מבלי לצרוך את הסמים הקשים האלה.

ברב המכר שלו, המדבר על סמים בגרמניה הנאצית, (Blitzed: Drugs in Nazi Germany) שפורסם לראשונה בשנת 2016, חושף הסופר נורמן אוהלר שבשלבים מאוחרים בחיים של היטלר, הורידים שלו היו כל כך הרוסים, שהרופא שלו כמעט ולא יכל לחדור אותם.

כשהרופא כן הצליח לחדור לורידיו של הצורר הנאצי, "היה צליל קראנצ'י" , כך כתב נורמן.

סיפורים אחרים בספר נוגעים בנקודות מוזרות יותר, כמו ביקור של היטלר בבית נופש שהיה לו שבו הוא בילה את זמנו "מחכה קולות של כלי נשק שחיילים גרמנים השתמשו בהם במלחמת העולם השנייה", בעודו צופה בעורבים.

"בין אם הוא היה תחת השפעה או לא בזמן שעשה את זה, אנחנו לא יודעים", כתב נורמן.

שימושו של היטלר בסמים החל בשנת 2941 עם סטרואידים והזרקות של הורמונים של בעלי חיים. כשמלחמת העולם השנייה נמשכה, הרופא הפרטי שלו, תאודור מורל, סיפק למנהיג הנאצי דברים יותר קשים.

במהרה, היטלר החל להסתמך על התחושה שקיבל מהסמים, תחושה שהתאימה בדיוק לתדמית הגדולה שלו, שהמציאות כבר לא הצליחה לספק.

על פי נורמן, אישתו של היטל, אווה בראון, חלקה עימו את האהבה לסמים והתעקשה לעשות כל סם שבעלה עושה, כדי להיות איתו באותו הראש.

אחרי לילות משותפים שלהם ביחד, היטלר סירב להיבדק כדי שהרופא שלו לא יראה " פצעים שהתנהגותה המינית האגרסיבית של אישתו השאירו על גופו".

הסמים השפיעו על היטלר בסופו של דבר והוא הפך יותר ויותר מבודד מהסביבה.

"בבדידותוו, כל תשומת הלב והעונג שבעבר קיבל מקהל המעריצים שלו הוחלפו בכימיקלים", כותב נורמן.

"בין סתיו 1941, כשהוא התחיל עם הרומונים וסטרואידים ועד המחצית השנייה של 1944, היטלר כמעט לא עבר יום מבלי שהיה תחת השפעה".

בספרו, נורמן מפריך את הטענה שאומרת שהיטלר סבל מפרקינסון ואומר שהרעידות בידיים שלו שאנשים ראו היו תוצאה ישירה של נסיגה כתוצאה משימוש בסמים.

בלי הסמים שהיטלר לקח, הוא היה סתם חליפה מהלכת בדמות של עצמו.

חבל שהרופא שלו לא יכל לתת לו מנת יתר של אחד מהחומרים שלקח ולגמור את כל הסיפור של האדם האיום והנורא הזה כבר שם.